באס ברמקולים

הקדמה

אחד הדברים הראשונים, אולי אפילו הדבר העיקרי, לו מצפה המאזין הלא מיומן למערכת סטריאו (ולפעמים גם המאזין המיומן) מהרמקולים שלו הוא "באס טוב". לא במקרה, בהדגמות המתבצעות על ידי מרכזיה ומול סוללת רמקולים, הרמקול המפיק כמות רבה יותר של באס, במיוחד אם הטוויטר שלו חד וקצת צעקני, הוא זה שסיכוייו להימכר טובים מן השאר. מה מצב זה עושה לתעשיית הרמקולים, ובמיוחד לרמקולים המיועדים להימכר בשיטה כזו, קל לנחש.

למה כדאי להתייחס כשמחפשים רמקול עם "הרבה באס"? האם "הרבה באס" זה מה שכל מאזין באמת צריך? האם הבאס בא על חשבון תכונות אחרות של הרמקול והמערכת? שאלות אלה הן חשובות, עקרוניות ולא כל אחד שוקל אותן עד הסוף.

ההכרח התכנוני

באס נכון ומדויק הוא אחד הדברים היקרים והקשים ביותר להשגה במערכת סטריאו. הסיבה פשוטה: כדי להפיק את התדירויות הנמוכות בצורה משכנעת, בשל אורך הגל של תדירויות אלה, חייב המתכנן להיצמד לפחות לשני עקרונות תכנוניים, שהם פועל יוצא של חוקי הפיזיקה: תיבת רמקול גדולה ושטח נע גדול של היחידה או היחידות המפיקות תדירויות אלה.

במקביל, עליו לטפל בבעיה קשה במיוחד - שליטה על רזוננסים בתחומי תדר נמוכים, שאותם כמעט בלתי אפשרי להעלים או לבלוע באמצעים פשוטים או בכלל (שוב בגלל אורך הגל).

א. התיבה
מכיוון שתיבה גדולה היא יקרה מאוד, ויחידות מתאימות יהיו יקרות גם הן, רמקול שמסוגל להפיק באס נמוך יהיה בנוי באיכות נמוכה יותר או יקר יותר, מרמקול שהמתכנן שלו ויתר מראש על, למשל, היכולת לשמוע את הצלילים הנמוכים של האורגן או את הדהוד תוף הדוד.

בנוסף, לתיבה גדולה יש בעיות קולורציה בשל הרעידות של דפנותיה, שהם משמעותיים יותר מאשר בתיבה קטנה. אי לכך, רמקול גדול ישמע עמום וחסר דינמיות ופירוט, יחסית לאותו רמקול בדיוק, עם עובי דפנות זהה, אך עם תיבה קטנה יותר.

ב. יחידת/ות הבאס
יחידת באס גדולה תישמע מפורטת פחות מאשר יחידה קטנה וקלה יותר. לכן כיום משתמשים רוב המתכננים בכמה יחידות באס קטנות. אולם גם לשיטה זו חסרונות, הן בשל המחיר הגבוה עוד יותר והן בשל האינטגרציה של היחידות, בשל בעיות אימפדנס, ועוד.

ג. מספר היחידות וחלוקת התדר
כדי לרדת נמוך בתחום הבאס, יש צורך לבנות את הרמקול עם קרוס-אובר מסובך יותר, בשל ההכרח ביחידה נוספת שתכסה את התחום התחתון ביותר של התדירויות. עובדה זו הופכת את הרמקול לבעייתי יותר לשליטה, דורשת מגבר חזק יותר (ולכן גם יקר יותר וגם, לרוב, בעל צליל פחות טוב), ויוצרת אין ספור בעיות נוספות. וכמובן, יחידות נוספות משמעותן בעיות נוספות בנושא פאזה, אינטגרציה ועוד.

לכן, מי שחושב על רמקול שמסוגל להוציא הרבה באס בתקציב נתון, צריך לזכור שבהכרח הוא חייב להתפשר על איכות הצליל בתחומים רבים אחרים.

אקוסטיקה ומימדי החדר

ההתנהגות של רמקול בחדר נתון קשה מאוד לחיזוי, אך דבר אחד בטוח: ככל שלרמקול יהיה יותר באס, בעיית האינטראקציה בין החדר והרמקול גדלה. למרבה הצער, בעיות של עודף באס, הידהוד ו"בומיות" כמעט אינן ניתנות לפתרון מסיבה פשוטה: בשל אורך הגל של התדירויות הנמוכות, כמעט בלתי אפשרי לבלוע אותן באמצעים אקוסטיים בגודל ובעובי סביר. הפיתרון היחיד הוא שימוש בספוגים בולעים גדולים ועבים מאוד (ש בהכרח יפגעו גם בתדירויות המיד והטרבל) או רכישת מערכת ROOM CORRECTION יקרה.

באס "אמיתי" מול מיד-באס וקולורציה

למאזין הלא מנוסה קל מאוד לטעות ולהתייחס לכמות מיד-באס מוגזמת כאל באס אמיתי. יצרני רמקולים רבים מנצלים עובדה זו ונותנים לרמקולים שלהם "תוספת" טונאלית המדגישה את תחום המיד-באס, כדי לתת לרמקול צליל "גדול" ותחושה שהוא יורד לתדירויות נמוכות.

הבעיה היא, כמובן, שאם המיד-באס מוגזם, התוצאה היא עמימות, דינאמיות מופחתת, איבוד פירוט ועוד. למרבה הצער, לא תמיד ולא כל אחד ירגיש בכך מייד, ולא מעט אנשים קנו רמקולים מאכזבים למדי כי בהדגמה בחנות הם נשמעו להם "עם הרבה באס".

מה אומרים הנתונים הטכניים

כרגיל, מנתונים טכניים של רמקול אי אפשר לדעת דבר על איכות הצליל שלו. מעבר לכך, למרות שבדרך כלל מופיעה בדף הנתונים של הרמקול הגדרה של תחום תדירויות העבודה שלו, לא ניתן להסיק מכך הרבה על כמות הבאס שהוא מוציא. הנתון הטכני הרלוונטי אמור להיות, כאמור, תחום התדירויות, וליתר דיוק, עד איזה תדירות הרמקול "יורד". למרבה הצער, רמקול המוגדר עם יכולת להגיע עד 40 הרץ, למשל, עשוי להיות עם יותר באס מרמקול היורד עד 35 הרץ.

הסיבות לחוסר האמינות של מספרים אלה הן אלה:

א. שיטת המדידה
האם הרמקול נמדד קרוב לקיר? קרוב לפינה? רחוק מהקיר? בחדר רגיל? בחדר אנאכואי (מת מבחינה אקוסטית)? כל אחד מגורמים אלה ישפיע על תגובתו של הרמקול לתדרים נמוכים.

ב. מידת הירידה של תפוקת הרמקול בתדירות הנמוכה ביותר
- האם בתדירות המצוינת כמות הבאס פחותה ב - 2 db, db 3 או אולי 6 db? רוב היצרנים אך לא כולם, מציינים נתון זה. במידה ונתון זה אינו זהה בשני זוגות רמקולים שונים, אין כל יכולת השוואה בין נתונים אלה.

ג. התנהגות הרמקול הכל תחום התדירויות הנמוכות
שום נתון אינו מסביר כמה באס מוציא הרמקול בתחום שמעל נקודת המינימום של תחום התדירות שלו. לכן, לשני זוגות רמקולים שיורדים עד 30 Hz+- 3 db יכול להיות באס מדיד שונה לחלוטין באזור 40 Hz.

וכמובן, שום נתון אינו רומז על איכות הבאס, על הדיוק שלו, על הדינמיות שלו וכ"ו.

סיכום

לכל מאזין הצרכים שלו, החדר שלו, סוגי המוזיקה שהוא שומע וכמובן, הרמקולים שהוא אוהב. אין שום בעיה בלרצות רמקול שירד נמוך בבאס, אבל צריך להיות מודע לפשרות ההכרחיות ולעובדה שכמות הבאס ואיכות הבאס שמוציא רמקול הם דברים שונים לחלוטין.